רש"ש על זבחים מ״ב

« רש"ש על זבחים מ״א ע״ב רש"ש על זבחים מ״ג ע״א »

1 זבחים פתח ↗

אָמַר רָבָא: מַאן חֲכָמִים – רַבִּי אֶלְיעָזָר הִיא. דִּתְנַן: הַקּוֹמֶץ, וְהַלְּבוֹנָה, וְהַקְּטוֹרֶת, וּמִנְחַת כֹּהֲנִים, וּמִנְחַת כֹּהֵן מָשִׁיחַ, וּמִנְחַת נְסָכִים; שֶׁהִקְרִיב מֵאַחַת מֵהֶן כְּזַיִת בַּחוּץ – חַיָּיב. וְרַבִּי אֶלְיעָזָר פּוֹטֵר, עַד שֶׁיַּקְרִיב אֶת כּוּלָּן.

2 זבחים פתח ↗

וְהָא ״בֵּין בֵּין״ קָתָנֵי! קַשְׁיָא.

2 קידושין פתח ↗

וּמָה טַעַם אָמְרוּ אֲסוּפִי פָּסוּל – שֶׁמָּא יִשָּׂא אֲחוֹתוֹ מֵאָבִיו. אֶלָּא מֵעַתָּה אֲסוּפִי – אֲסוּפִית לֹא יִשָּׂא, שֶׁמָּא יִשָּׂא אֲחוֹתוֹ בֵּין מֵאָבִיו בֵּין מֵאִמּוֹ! כֹּל הָנֵי שָׁדוּ וְאָזְלִי?! בַּת אֲסוּפִי לֹא יִשָּׂא, שֶׁמָּא יִשָּׂא אֲחוֹתוֹ! אֶלָּא לָא שְׁכִיחַ, הָכִי נָמֵי לָא שְׁכִיחַ.

3 זבחים פתח ↗

וְהָא כֵּיוָן דְּחַשֵּׁיב בֵּיהּ בִּפְנִים פְּסוּלָה – כְּמַאן דְּלָא אַדֵּי דָּמֵי; כִּי הָדַר מַדֵּי בַּהֵיכָל – מַיָּא בְּעָלְמָא הוּא דְּקָא מַדֵּי!

4 תוספות פתח ↗

כי מדי בהיכל מיא בעלמא קמדי - הקשה בקונטרס בהקומץ ושוחט נמי נימא דלא מיפגל דכי חשיב בקבלה איפסיל וכי זריק מיא בעלמא זריק ותירץ דהתם גזירת הכתוב הוא ובהקומץ זוטא מנחות דף טז: תירץ דאותה עבודה שפיגל בה נעשית כולה בקדושתה שוחט ע"מ לזרוק או להקטיר וכן מקבל ע"מ לזרוק או להקטיר אבל הנך הזאות כולהו חדא עבודה היא ולא קרבו מתירין העבודה בקדושתן וקשה דכי פיגל בהזאות של בין הבדים אינך דהיכל מים נינהו אבל בהזאה ראשונה של בדים לא פריך דשאר הזאות של בדים מיא דיש לומר יפגל באחרונה או כיון דחד מקום הוי אין בכך כלום כמו שאפרש בסמוך אי נמי י"ל דניחא ליה דלא הוו של בין הבדים מיא משום דלא נגמר הפיגול עד שיזרוק כל הזאות של בין הבדים אבל אותן של היכל לא תליא בהו גמר הפיגול כיון שאם נשפך הדם מביא פר אחר ויתחיל בהיכל ולא בין הבדים וכן ההזאות של מזבח הזהב לא תלו בהזאות של היכל למיגמר בהו פיגול של היכל ולרבנן לא פריך דכיון דאין מפגלין בחצי מתיר וצריך לפגל כל ההזאות אם כן לא נגמר הפיגול עד שפיגל בכולן מתחילת בין הבדים עד גמר של טהרו ומשני בד' פרים כדי לחשב ולפגל בכל המקומות קאמר ארבעה וה"ה בפר ראשון של בין הבדים ונשפך הדם והביא פר שני ועשה פר שני ממנו של היכל ושל מזבח בשתיקה דהוי פיגול לר' מאיר. ברוך. וקשה דאם כן פיגל בקומץ ולא בלבונה לרבי מאיר ליפרוך אמאי הוי פיגול בחצי מתיר והך עבודה לא נעשית בקדושתה וכי מקטר ללבונה עפרא בעלמא מקטר וכי תימא משום דהוו שני מינים אכתי קשה משני בזיכין אם לא נחלק כיון דבעו שני כלים דהוו כשני מינים והוי פיגול ורבינו תם מפרש דבחד מקום פשיטא ליה דלא אמרינן מיא בעלמא הוא דקמדי תחילת עבודה בגמר עבודה והכי גזירת הכתוב אבל בשני מקומות בהכי לא איירי קרא ומיא בעלמא קמדי:

1 גמרא מאן חכמים ר' אלעזר. כצ"ל בל"י וכן כולם ובפרש"י. ועמש"כ לקמן קט ב:

2 גמרא והא בין בין קתני קשיא. מכאן תמיה אנכי על פי' הר"ש והא"ר בפ"י דאהלות מ"ד על הא דאיתא שם בין מלמעלן בין מלמטן. דהיינו שתיהן יחד. והבאתי דבריהם במו"ק כ ב בד"ה ואחותו. וכן מפרש המרדכי בשם ר' יואל הא דאיתא שם בין מאביו בין מאמו ואני הבאתי שם כיוצא בזה מגמרא דקדושין וכן בב"ב נה ב הקבוע בין בימה"ח ובין בימה"ג משם יש לדחות דש"ה דקתני בין. ובגי' המשנה ליתא כלל בין ובין:

3 שם והא כיון דחשיב ביה בפנים פסולה כי הדר כו'. כצ"ל ומה שבינתים מיותר וכן ליתא במנחות:

4 תד"ה כי. הקשה בקונט' בהקומץ ושוחט ומקבל נמי כו' דכי חשיב בשחיטה או בקבלה כו'. כצ"ל:

« רש"ש על זבחים מ״א ע״ב רש"ש על זבחים מ״ג ע״א »